בורשטיין נ' איכות בע"מ ואח'

פסק דין

כללי:

1.בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר בתאונת עבודה. התובע, יליד שנת 1981, העיד כי נפצע בעבודתו אצל הנתבעת 1, ביום 15.11.2010. התובע הצהיר על נסיבות התאונה כדלקמן (ס' 2 לתצהירו):

"ביום 15.11.10 במהלך עבודתי בשמירה על חוות דגים מבודדת, על גב רציף 30 בעורף הנמל באשדוד המרוחק כ-1,000 מ' מבסיס חיל הים, בשעה 02:00 לפנות בוקר לערך, נדרשתי לעשות את צרכיי, ולצורך כך ובלית כל אפשרות לעשיית צרכיי במקום אחר עליתי על שובר הגלים, שם החלקתי ונגרמו לי נזקי גוף".

2.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. התובע לא הגיש חוו"ד רפואית ולא טען כי נגרמה לו נכות צמיתה בעקבות האירוע. יחד עם זאת ביקש לפצותו בגין הפסדי השתכרות חלקיים לעבר, עזרת צד ג' לעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, וכן כאב וסבל. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה מכל וכל, בטענה כי התובע לא הוכיח את גרסתו, כי עדותו היא עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בכל ראייה מסייעת, שלא הגיש כל מסמך רלבנטי בשאלת האחריות או הנזק, ואף לא העיד עדים רלבנטיים. הנתבעות הוסיפו וטענו כי אין למצוא אשם בהתנהלות המעסיקה, ובנוסף כי התובע לא הוכיח כל נזק.

3.במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעות הצהיר מר ניר צוהרי, מנהל הנתבעת 1. המצהירים נחקרו בפניי. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענותיהם כסדרן.

שאלת האחריות

4.עיינתי בעדות התובע, ושמעתי את עדותו של מנהל הנתבעת, מר צוהרי. התובע הוכיח כדין, ובמידה מספקת במשפט אזרחי, כי התאונה ארעה בנסיבות המתוארות בסעיף 2 לתצהירו, שצוטט לעיל. הטעמים למסקנה עובדתית זו הם כדלקמן:

א. התובע היה עקבי בעדותו בפני, והותיר רושם אמין. בחקירתו סיפר כי הועסק על ידי הנתבעת 1 כשומר במשמרות ליליות, שמשכן בין 8 ל- 10 שעות (ר' ס' 3 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 6, ש' 20-21 וכן בע' 12 ש' 17-20). מר צוהרי אישר כי כל משמרת נמשכה 10-9 שעות (ר' עדותו בפ' ע' 14 ש' 8-9). התובע סיפר כי במסגרת השמירה, היה עליו לשמור ברציף הנמל על כלובי הדגים, הסירות, וכן על מיכלי המזון (המכונים "סילואים"; ר' עדותו בפ' ע' 8, ש' 10-14). במסגרת תפקידו נהג לפטרל לאורך הרציף, שאורכו כחצי קילומטר, ולעיתים נסע ברכבו הפרטי לאורך הרציף – כפי שעשה גם במשמרת בה ארעה התאונה (ר' עדותו בפ' ע' 8 ש' 21-28). התובע תיאר כי במיוחד היה עליו להמצא באיזור הסילואים, כדי לוודא שלא מתבצעות גניבות של מזון דגים ע"י דייגי האיזור (ר' עדותו בפ' ע' 8 ש' 11-13). התובע סיפר, בעדות שאינה שנויה במחלוקת, כי בכל משמרת עבד רק שומר אחד (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 20). נוכח משכה של המשמרת, ובהעדר החלפה במהלכה, נאלץ להתפנות במקום, על האבנים של שובר הגלים (ס' 2 לתצהירו; עדותו בדיון המקדמי פ' ע' 2 ש' 14-19; עדותו בדיון ההוכחות, פ' ע' 7 ש' 13-16). כך נהג במשך שנים, וכך נהגו גם שומרים אחרים (עדותו בפ' ע' 7 ש' 11-24).

ב. תמונת הרציף הוגשו לביהמ"ש במסגרת עדות התובע בדיון המקדמי (ר' ת' 1 וכן ת/2). בתמונה ת/1 רואים את הרציף הארוך הנושק לים, וכן את הקיר הגבוה לאורך הרציף אשר מאחוריו מסודרות האבנים הגדולות של שובר הגלים, שהתובע כינה "טריפודים" (ר' עדותו בדיון המקדמי בפ' ע' 2 ש' 2-13). התובע העיד:

"מדובר בטריפודים שזה מבנה בטון וזה אחד על השני, מן בלאגן כזה. אני מדבר על אבנים מאוד גדולות שמונחות אחת על השנייה... בין הטריפודים יש חללים מתחת לטריפודים יש אבנים גדולות ואז ים. אני נפלתי מהגובה והתגלגלתי על הטריפודים ותודה לאל שהיה שם אבן ולא נכנסתי לתוך המים. החלקתי מהטריפודים, קיבלתי מכה בראש מהטריפודים. רציתי לעשות את צרכיי על הטריפוד שקרוב לשובר הגלים. עמדתי על שובר גלים. זה בערך 3 מ', זה הקיר. טיפסתי על הקיר. זה הקיר שאתם רואים בתמונה ׁ[ת/1]. יש שם טריפוד יוצא, עליתי על הטריפוד. תכננתי לעשות את צרכיי. עליתי על הטריפוד. טפסתי על הקיר, רציתי לעבור את לטריפודים כדי לעשות את צרכיי על הטריפוד. הצלחתי להגיע לטריפוד. אני מציג תמונה של טריפוד. רואים בתמונה ת/2 היכן עליתי. אני מסמן בתמונה ת/1 איפה עמדתי. לקחתי את הנייר והחלקתי. עמדתי על הטריפוד, על הקצה של הטריפוד. עברתי מהקיר לטריפוד עם שתי הרגליים ואז התיישבתי ועשיתי. אז לקחתי נייר, החלקתי למטה בצד הימני וקיבלתי מכה בראש ואיבדתי הכרה" (ר' עדותו בפ' ע' 2 ש' 2-13ׂ).

התובע חזר והעיד כי הסיבה שעלה על שובר הגלים היתה "לצורך שירותים" (פ' ע' 9 ש' 24-27).

ג.גרסת התובע לפי נפל מגובה רב, נתמכת בתיעוד הרפואי שצירף לכתב התביעה. בתעודת חדר המיון מיום האירוע, 16.11.2010, נרשם: "חבלת ראש, מעורפל הכרה ומבולבל, כנראה נפל מגובה. חבלות ברגליים ובגב" (נספח א' לכתב התביעה). בהמשך התעודה נרשם: "הובא על ידי חברים עם סימני חבלת ראש, מעורפל הכרה". תיעוד רפואי זה מלמד על מצבו הגופני של התובע ביום האירוע, ומחזק את טענתו כי נפל ממקום גבוה. אם נפל סתם כך על הרציף כתוצאה מאובדן הכרה, כטענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו, ניתן להניח שלא היה נחבל בראשו באופן הגורם לערפול ההכרה.

ד.מצאתי חיזוק לגרסת התובע בתצהירו של מר צוהרי. מר צוהרי סיפר כי "מנהל התפעול בחברה, מר אלכס טריגון מצא את התובע כשהוא משוטט בשטח הרציף כשהוא מדמם והוא זה שדאג לפנות אותו לבית החולים. לאחר שקיבלתי על כך דיווח הגעתי לבית החולים לבקר את התובע ומצאתי אותו מבולבל, והוא לא ידע להסביר מה קרה לו. רק לאחר שהוא התאושש מעט, הוא טען בפניי שהחליט לעלות על הקיר הגובל ברציף" (ס' 6-7 לתצהירו). מעדות זו נמצאנו למדים, כי התובע אמנם נמצא במצב מבולבל ומדמם לאחר התאונה; מצב גופני זה מחזק את גרסתו כי נפל מגובה (ולא ממצב עמידה על הרציף).

ה.מר צוהרי ציין שאינו זוכר שהתובע טען באותה עת שהלך לעשות את צרכיו, וכי טענה זו עלתה רק בשלב מאוחר יותר (ס' 8 לתצהירו). ואולם, מתוך מכלול הנסיבות שנפרשו בפני ביהמ"ש, ניתן לקבוע ברמת בטחון גבוהה, כי התובע אמנם עלה על אבני שובר הגלים לצורך עשיית צרכים. הטעמים לכך הם כדלקמן: ראשית, הדעת נותנת כי עובד לא יעלה סתם כך על אבנים מסוכנות בחשכת הלילה, ובהעדר סיבה של ממש. שנית והעיקר, מתברר כי המעסיקה לא סיפקה לתובע שירותים קרובים ונגישים במהלך המשמרת. כך, אין חולק כי ברציף עצמו לא מוקמו שירותים ניידים, כגון שירותים כימיים. מר צוהרי הצהיר: "ברציף מעולם לא פעלו שירותים. בעבר היתה במקום מכולה בה היו מקלחת ואסלה, אולם כאמור אלו לא היו שירותים פעילים מאחר ואין במקום תשתית ביוב" (ס' 15 לתצהירו). בחקירתו אישר כי לא הוצבו שם שירותים כימיים. לדבריו, נשקלה האפשרות להציב שירותים כימיים על הרציף, ואולם "המקום שם הוא לא שלי. אני נדרש לכל דבר פחות או יותר באישורים מפה ועד להודעה אחרת. המקום שייך לחברת נמלי ישראל, להם שייך הרציף. אני נדרש לכל דבר שאעשה לאישורים. מעבר לזה, כל דבר שאשים שם זה פרצה הקוראת לגנב, לדייגים אשדודים וכל מי שנמצא שם. [האפשרות] נשקלה וירדה מעל הפרק יותר מאשר פעם אחת" (פ' ע' 16 ש' 29-25).

ו.נוכח העדרם של שירותים על הרציף, הדעת נותנת כי התובע טיפס על שובר הגלים לא מתוך הנאה או נוחות, אלא מתוך הצורך להתפנות.

ז.התובע לא זכר בוודאות את כל פרטי האירוע. בעדותו אישר כי אינו זוכר כיצד פונה מהמקום: "אני לא זוכר את זה כי קיבלתי מכה והתבלבלתי. זה מה שאמר הנהג שראיתי אותו. זה מה שעזרא מספר" (פ' ע' 13 ש' 9-8). בכך כיוון לנהג המשאית אשר לדבריו הגיע למקום בסמוך לאחר האירוע ו"ראה אותי מבולבל עם דם" (פ' ע' 13 ש' 3). התובע לא זימן את הנהג עזרא למסור עדות, ואף לא עד נוסף בשם מריו, שככל הנראה הגיע גם הוא למקום לאחר התאונה (עדות התובע בפ' ע' 13 ש' 4-3).

כידוע, אי זימונם של עדים רלבנטיים נזקפת כנגד בעל הדין המצופה להזמינם. יחד עם זאת, לא בכל מקרה יש צורך להזמין עד, אף אם עדותו רלבנטית. במקרה דנא, לא קיים חסר ראייתי המחייב להסיק מסקנות מתוך אי זימונם של עדים. כאמור, עדות התובע היתה עקבית ורציפה, ותארה בדרך צבעונית ומפורטת כיצד נאלץ לעלות על שובר הגלים כדי להתפנות. גרסתו נתמכת בתיעוד רפואי רלבנטי, ובעדותו של מר צוהרי, כפי שנסקר לעיל. והעיקר, היא עולה בקנה אחד עם העובדה הפשוטה, ואשר אינה שנויה במחלוקת, לפיה לא היו במקום שירותים זמינים.

5.סיכומה של נקודה זו: אני קובעת כממצא עובדתי, כי התובע נפגע במשמרת עבודתו, כאשר נפל מגובה אבניו של שובר הגלים, עליהן עלה כדי לעשות את צרכיו, ובהעדר שירותים זמינים.

6.היש להטיל על הנתבעת 1 אחריות לתאונה זו? התשובה היא חיובית. הטעם לכך נעוץ בזה, שעל המעסיקה לספק לעובדה תנאי עבודה הולמים. בתוך כך עליה לספק שירותים, בו יוכל העובד להתפנות מעת לעת. במקרה דנא, השירותים שעמדו לרשות התובע מוקמו במשרדי הנתבעת 1 אשר היו מצויים מחוץ לרציף. מר צוהרי העיד כי מדובר בנסיעה קצרה של כחמש דקות, ואולם זו עלולה להתארך, שכן הדרך עברה בבסיס צבאי של חיל הים; כדבריו: "אם אין סגירה ברציף ואין כל מיני המצאות של הצבא זה צריך לקחת סדר גודל של חמש דקות לעבור ממקום למקום. ש. ואם באמת קורה שיש המצאות של הצבא, נתקלת במצבים כאלה? ת. בוודאי. זה יכול לקחת הרבה" (פ' ע' 17 ש' 4-1). בכך אישר את עדות התובע, לפיה "יש בסיס ולא תמיד פותחים את השער" (פ' ע' 9 ש' 7). ובהמשך: "זה יכול לקחת גם 20 דקות או 10 דקות או 5 דקות, זה תלוי בבסיס. אם יש קצין תורן שסוגר את השער והולך לפטרל אז צריך לחכות שהוא יחזור" (פ' ע' 12 ש' 2-3).